"אני מרגישה כמו בת 80"
"מה מפריע לי? לא יודעת ממה להתחיל"
"הגוף שלי מקולקל. תתקני אותי"
"כבר שכחתי מה זה לקום בבוקר בלי כאב"
שמעתי לאחרונה הרבה אמירות כאלה ממטופלות שלי. רובן נשים בגילאי ה-20-30, שאין סיבה שירגישו ככה.
תמיד זה עושה לי משהו בלב ומחזיר אותי לתקופה אחרת בחיים.
כמו ששמתן לב אני לא אוהבת לפרסם סיפורים אישיים של מטופלות בפייסבוק בלי רשות אבל לספר על עצמי אני יכולה.
תקופת הלימודים לתואר הראשון הייתה עבורי מלחיצה ומעיקה, אבל החזקתי את עצמי שם כי "צריך לעשות תואר" ותוך כדי למדתי שיאצו, בשביל הנשמה.
שלא במפתיע יחד עם הקשיים של המסגרת סבלתי בעצמי מכמה בעיות בריאותיות, כל אחת מהן קשה בפני עצמה. החל מכאבי ברכיים נוראיים שלא מדרסים, לא פיזיותרפיה ולא תרפיה אחרת הצליחו לפתור, ועד לכאבי בטן מכל דבר שאכלתי, כאבי מחזור בלתי נסבלים, ועוד.
במקביל ללימודים הלכתי לטיפולי שיאצו ולהפתעתי ראיתי איך הבעיות מתקלפות ממני אחת אחת. במהלך התהליך הזה הבנתי יותר מאיפה הבעיות הללו באו, מה המקור שלהן, מה נקודות החולשה והחוזק של הגוף שלי ולא פחות חשוב מה אני יכולה לעשות אם בעתיד אותן בעיות יופיעו שוב.
מאז ועד היום אני לא מפסיקה להיות מופתעת, בכל טיפול, איך הנקודות בשיאצו פותחות לנו פתח פנימה.
הגוף שלנו הוא פלא. החיבור בין הגוף לנפש הוא פלא פלאים.
אני מאמינה שכשיש כאב יש לנו אפשרות להתחבר לעצמנו. והרבה פעמים בלעדיו לא היינו עוצרות את שטף היומיום ומטפלות בעצמנו.
אני יודעת על עצמי שלולא התהליך שעברתי לא הייתי מצליחה לצאת מעולם השכל ולהגיע אל העולם של השיאצו שהוא פשוט מחייה.
הלוואי שכולנו נזכה להגיד תודה יום יום על הגוף הזה שנושא אותנו. שמאפשר לנו לעשות את מה שאנחנו אוהבות ושעוזר לנו להתחבר לעצמנו.